מסכים - פרשת 'ויקהל-פקודי'

מסכים - פרשת 'ויקהל-פקודי'

בפרשה, בתיאור השלמת בניין המשכן מופיעה מספר פעמים ההנחייה לכסות ולהסתיר באמצעות מסכים שונים. הכיסוי הראשון הוא ה'כפורת' המכסה על ארון הברית בו לוחות העדות. הכיסוי השני המובא הוא ה'כרובים', לאחריו מופיעה ה'פרוכת', ולבסוף 'מסך החצר'.

לאחר ארבעת מסכים אלה מובא תיאור ייחודי נוסף של כיסוי הענן על המשכן כולו.

הכפורת

בתחילה מדובר בארון הברית הנמצא במרכז המשכן, ובו מונחים שני לוחות עליהם החוק שניתן לעם ישראל.

ועל הארון מונחת הכפורת: "וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה".

הכפורת כשמה, היא כמסך המכסה (מכפרת) על הארון.

הכיסוי על הלוחות מעיד על חשיבות החוק הסמלי ומעמדו הייחודי.

תוכן החוק הכתוב על הלוחות הוא למעשה עיקר מהותו ומטרתו של המשכן.

הכפורת שומרת על החוק כעל אוצר יקר, שעליו להיות מוגן היטב.

היחס לחוק מתממש מתוך כיבודו, ומהידיעה שהוא זה המקיים את העולם.

כשם שהכפורת והארון מונחים במקום הפנימי ביותר במשכן, זהו סמל לאימוץ החוק באופן אישי והפיכתו למקום הפנימי.

הכפורת מצביעה גם על המימד האינטימי בחוק, כאשר כל אדם מממש אותו באופן פרטי וייחודי. היא מעידה על אופיו של החוק ביכולתו ל'כפר'.

החוק ממהותו מביא את האדם להשתחרר מרגשי אשמה ולכפר על תחושות החטא.

הכרובים

הכיסוי השני של הארון כמסך הוא של שני הכרובים.

"והָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת".

הכרובים (דמויות ניצבות), סוככים בכנפיהם הפרושות על הכפורת, ובעצם על ארון הברית והלוחות שבתוכו. לשם מה?

הכרובים מציינים בכנפיהם הפרושות את ההגנה כסכך נוסף על החוק באותה מידה שהחוק מגן וסוכך בעצמו על מקיימיו. לתנועת כנפי הכרובים כלפי מעלה מובן נוסף, היא מדמה את מתן 'הכנפיים' לשומרים על החוק, והענקת כוח מרומם ומלא החיים.

לוחות הברית מעוררים, כדימוי הכרובים, דינמיות ועוצמה.

הפרוכת

הפרכת היא כעין וילון, ומטרתה להפריד בין חלל ארון הברית לבין חלקו השני של המשכן: "וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת". נזכיר כי החוק מהגדרתו יוצר הפרדה ושם גבול ומידה.

הפרוכת מצביעה על עיקרון הפרדה זה, כמו לדוגמה ההבחנה מה שניתן לראות ומה שלא, בין מה שחשוף זמנית לבין מה שנסתר כליל.

עד היכן ניתן להתקרב ולהיכנס, ומתי. הפרוכת מצביעה גם כי יש צד נסתר בחוק, הסמוי מן העין. אין לנו היכולת לתפוס מיד את אופן פעולת החוק ואת כל ההשלכות המידיות וארוכות הטווח. הוא פועל עלינו, גם אם אין אנו מצליחים להבחין ולהבין.

החוק נוכח כל הזמן.

מסך החצר

"וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר"

המסך יוצר חיץ בין חצר המשכן לבין מה שבחוצה לו.

גם הוא מבטא את עיקרון ההבדלה בין הפנים לבין חוץ.

יש להבחין בין התוך לבין המקיף, בין העיקר והמהותי, בין המרכז לפריפריה. הכניסה למשכן ולקודש הקודשים אינה מיידית, אלא עוברת תחילה את מסך החצר.

כך כשאנו ניגשים ומתקרבים אל הלוחות שבארון, אנו עוברים דרך מסך זה כדי להיכנס בשערי החוק. כך עלינו לזכור מאין אנו באים, ולדעת שאנו הולכים מהחיצוני אל הפנימי ביותר. היינו עלינו להתכונן ולהיערך בהדרגה למפגש עם החוק.

דרכנו הסמלית אל החוק העוברת בארבעת המסכים היא ההכנה החשובה לשילוב ולאימוץ כל המימדים שהחוק מבטא באמצעות המסכים.

הענן

הענן מכסה אף הוא כמסך, אך לא כחלק ממסכי הארון, אלא ככיסוי למשכן כולו.

"וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד...וּכְבוֹד יְהֹוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן...".

הענן כבר הינו תוצאת היחס לחוק ואל ארבעת המסכים.

כאשר ארון לוחות העדות ניצב כערך מרכזי, המוקף במסכים, כאשר החוק נשמר ומפורש באופן אישי, אז ורק אז נוצרת נוכחות ומלאות - 'כבוד ה''.

נוכחות האדם אל עצמו היא מימוש מובנו של החוק.

על המחבר יואב לוי:

"נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".