'לקרוא בשם' - פרשת 'וירא'

'

לקרוא בשם' - פרשת 'וירא'

רק לאחר שעבר תחנות ושלבים רבים בחייו מגיע אברהם לדרגת שלמות אישית, שבעקבותיה יוכל לקרוא בשם אלוהיו.

זה קורה דווקא סמוך לארץ פלשתים, בעיר באר שבע.

שם נדמה שהוא הגיע למנוחה וקרוב לסוף השתלמותו האישית.

אברהם מתחילת דרכו יועד להיות מקור ברכה - "והיה ברכה", ולהביא בנוכחותו טובה לעולם. אך הוא בשני מקרים (פרעה ואבימלך) הוא גרם דווקא להיפך, לעימות קשה עם מארחיו. זאת, כאשר שיקר להם כדי להציל את חייו, בהיותו טוען שאשתו שרה היא אחותו.

אך בסוף בשני אירועים אלה, הצליח אברהם לתקן את אשר עיוות.

אברהם ידע להתפלל עבור אבימלך מלך גרר, ובכך נהג כנביא הדואג לטובת העם :"וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים". תפילתו צלחה ובית אבימלך נרפא, והפוריות- ברכה- חזרה לבית אבימלך: "וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ". אברהם הכיר ביראת האלהים של אבימלך, בכך הודה בשיפוטו המוטעה כלפי אבימלך. הבנה זו הביאה להכרתו החדשה של אברהם במושג 'יראת אלהים'. בעקבות זאת אברהם נהיה לידוע ומוכר כמי שיכול לתרום את תרומתו לעולם. החברה סביבו החלה לראות את היותו נושא טובה, כפי שאומר עליו אבימלך מלך גרר: "אֱלֹהִים עִמְּךָ".

אברהם פועל מיידית בנכונותו לסכן חייו, כדי להחזיר את לוט בן אחיו, מהשבייה: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו", ומעיד בכך על אחריותו הטוטאלית כלפי קרוביו. בהמשך אברהם מבורך על ידי מלכי צדק, זה המבחין בתכונותיו הנעלות: "בָּרוּךְ אַבְרָם".

אברהם מסרב לקחת מהשלל לאחר נצחונו בקרב, כדי למנוע את האמירה עליו שאדם הוא זה שהעשיר אותו ולא האל.

עוד אירועים חשובים נוספים מתרחשים בחייו.

אברהם מציל את קרובו לוט ממהפכת סדום, כאשר הוא מתעמת עם אלהים על מספר הצדיקים בעיר, ועל הדרך להימנעות מהשמדתה. בכך מוכיח את עמידתו העיקשת על עקרונות הצדק והמשפט. הוא כורת ברית כפולה עם אלוהים (ברית בין הבתרים, וברית המלה), ומתבשר על הולדת בנו יצחק משרה אשתו. אברהם התגלה בהכנסת האורחים הגדולה של שלושת המבשרים,שנבעה מתנועת החסד שבו.

רק לאחר מסלול חיים זה הכולל הודאה בחולשותיו שלו, התעמתות והתמודדות עם אי הצדק, אברהם מגיע לבאר שבע.

בבאר שבע אברהם נשבע -"אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ", ומבטא את יחסו למידת האמת המוחלטת שרכש. לאברהם היכולת הייחודית להתחייב לזמן עתיד,המעידה על תחושת בטחונו האישי. אברהם מוכר מעתה כאיש חֶסֶד ומוסר העושה למען העולם כולו. הוא ממשיך לפעול בצדק כאשר אברהם מבקש פיוס, תובע פשרה, ודורש לכרות ברית אמנה עם תושבי הארץ. הוא רודף אחר השלום בינו לבין שכניו. מעתה ניתן לראות שוב ומחדש את מעלותיו התרומיות של אברהם.

כאשר הוא נמצא בבאר שבע (לא בחברון או בהר המוריה!),

קרוב דווקא לארץ פלשתים, כשסביבתו מכירה בו, רק עכשיו הוא יוכל לקרוא בשם ה'. הצורך בכך בא כעת עם בטחונו, תחושתו העצמית, הנכונות הפנימית ותודעתו החדשה, שהם הביטוי להגעתו לשלב שלמותו הרוחנית בחייו. רק עתה הוא מגיע להבנה חדשה על עצמו ועל העולם, אותה הוא מנסח ובה הוא פונה אל העולם: " וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהוָֹה אֵל עוֹלָם". אברהם הקורא בשם, נותן שם למציאות אותה הוא תופס – ומבקש להביא מסר חדש ומפייס לעולם.

...

ואז ...באה ההתנסות הגדולה בעקדת יצחק...

על המחבר יואב לוי "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".