לקבל את הלא מובן - פרשת "ויגש"

לקבל את הלא מובן - פרשת "ויגש"

בפרשה זו, 'ויגש', הממשיכה את סיפור יוסף ואחיו (שהחל כבר בפרשת 'וישב'), אנו מגיעים לשיא הדרמטי בנאומו של יהודה לפני אחיו יוסף המשנה למלך פרעה. ניתן לומר כי כאן מתרחש המהלך הרדיקלי המעיד על היפוכה של העלילה המשפחתית. יוסף העמיד במבחן את אחיו, כאשר ביים מצב בו לכאורה בנימין אחיו הקטן גנב את גביעו והחביא אותו באמתחתו. בעקבות אירוע זה הוא מבקש לכלוא את האח הקטן, להשאירו במצרים ולשחרר את שאר האחים מאחריותם. בדרך זו הוא משחזר מצב דומה למצבו שלו, כאשר לפני שנים רבות, כשהיה עוד צעיר למדי, אחיו נטשוהו ומכרוהו לעבד שהתגלגל למצרים. יוסף הוא כשואל האם אחיי השתנו בתפיסתם ובאופיים? האם שוב יפקירו את אחיהם מצד אמו רחל, ויבדו תירוץ לאביהם יעקב על היעלמות או מות בנימין? השאלות המשתמעות מכך הן האם מצד האחים השנאה או דחיית האם רחל, בנה המועדף בנימין, והעימות הקשה עם האב עדיין נוכחים בהתנהגותם וגישתם בחיים?

לפני שנבחן את התשובות לשאלות והמהפך שחל אצל האחים, נחזור לתחילת הסיפור על היחסים בין האחים בכנען. האב יעקב העדיף את בנו יוסף ואהבתו הבולטת פגעה באחים ועוררה אצלם קנאה. הם חשו שאהבת האב כמו נחטפה מהם, והועברה כולה לאח יוסף. אולי האחים גם מרגישים את ההרחקה של אמם לאה מאביהם. יותר מכך האב יעקב עיוור למציאות המשפחתית, אף שיעקב האב דואג לשאר בניו (הוא שולח את יוסף לשכם כדי לשאול בשלומם), הוא אינו חש במתח הפנימי הקריטי בתוך משפחתו, העויינות והקנאה מצד האחים כלפי יוסף, ואולי גם התנשאות יוסף ביחס לאחיו. במלים אחרות אהבת יעקב לאשתו רחל מסנוורת את עיניו. חטאם של האחים ברור, למרות הקנאה והשנאה לאח יוסף, שניתן להבינן, ואולי התחושה הקשה כלפי האב המפלה בין האחים והפגיעה הרגשית אין שום הצדקה לתכניתם להרוג את יוסף או לחוטפו ולמוכרו לעבד.

התודעה החדשה

נאומו של יהודה בפרשה מעיד על השינוי התודעתי הגדול שהתרחש אצל האחים, ואין הוא רק ביטוי לאחריות והגנה על אחיהם הקטן בנימין. בדבריו של יהודה אנו עדים לתהליך הפנימי -מנטלי שעברו. הכוונה היא להכרה במציאות המשפחתית שאיננה ניתנת להשפעה. אהבתו של האב לרחל ולבניה, שגרמה לקנאה ולשנאה, מוצגת עתה כהכרה בעובדה קיימת שאין לערער עליה. האחים מבינים שעליהם לקבל ללא סייג את המצב הנפשי של אביהם שהעדיף את יוסף ובנימין על פניהם. תחושת אי הצדק אצלם, שהרגישו בעקבות עיוורנו של יעקב כלפיהם, עוברת טרנספורמציה והופכת לידיעה שמסגרת החיים המשפחתית היא כזו שיש לחיות עמה בהשלמה למרות הבעייתיות המבנית שבהם. אביהם אינו מסוגל להתנהג ולחוש אחרת, וכך מעיד יהודה על יחסו של יעקב לבנימין: "וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁו". נפש יעקב קשורה בעבותות אהבה לבנו בנימין. ההפרדה ביניהם תגרום למוות: "וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת".ויהודה מוסיף : "וְאָבִיו אֲהֵבוֹ". אין לצפות לפיכך מההורים לצדק הורי מוחלט כלפי ילדיהם. ההורים מוטים רגשית בעל כורחם, ואינם רואים בפגיעה הלא ישירה שלהם בילדיהם. בסופו של דבר, כשלון האב ביחס לילדיו או חולשתו הרגשית, מצויים מעצם טיבה של המסגרת המשפחתית, לומר שהעדפת ההורה את אחד הילדים צפוייה מראש, ולכן יש לקבל אותה כגזירה.כך האחים תופסים מחדש את הדינמיקה המשפחתית ומכירים בכך שאין להם שליטה עליה. זו הרי אותה דינמיקה הורית שהכירו היטב כאשר היו צעירים יותר, האב מעדיף את רחל על האשה הראשונה, אמם לאה.

הסיבה לשינוי התודעה

נשאל מהן הסיבות לשינוי זה בתודעת האחים? חלקן נעוץ כבר בפגישה הראשונה עם יוסף, שם כבר הבינו האחים שגורלם הבלתי צפוי עם מאסר אחיהם שמעון, ותביעת יוסף להבאת אחיהם בנימין למצרים הם הדים לחטא נטישת אחיהם לסכנת חיים? דברי האחים מתמקדים בהיזכרותם בעובדה שלא הצילו את יוסף כאשר צעק לעזרתם: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת". אך בכל זאת אין עדיין שינוי לגבי תפיסת מערכת היחסים בין אביהם יעקב לבנו בנימין או יוסף. ולכן יש לחפש את שאר הסיבות

באירועים אחרים .האם ההכרה החדשה המתבטאת בדברי יהודה, מקורה בזמן שעבר מאז המקרה, וההתבגרות שהביאה להבנה שלא ניתן לעצב כרצונם את לבו של אביהם יעקב? האם זה בעקבות ההבחנה בנזק הכבד שגרמו לאביהם - אבלו המתמשך על יוסף? האם הם תפסו שהם כמעט וביצעו רצח אב? האם הבנה זו אפשרית רק לאחר תוצאות המעשה? האם היו אלה אזהרות אביהם יעקב לפני ירידתם השנייה למצרים עם בנימין כאשר הוא שואלם: "לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי "? האם זה בעקבות הביטוי החריף למצב השכול של האב: "אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם"? האם זה בעקבות חששו הגדול של האב מאבל כפול שמקרבו עוד יותר למוות : "וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה". האם זה לאחר הדגשתו של האב לקרבתו הייחודית לבן הזקונים בנימין: "כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר"?

על גבול הטרגדיה

סיפור זה כמעט הוביל לטרגדיה משפחתית כמיטב המסורת היוונית, כאשר מערכת יחסים משפחתית עולה על מסלול בלתי נמנע של הפלייה כמעט מתחילת הדרך. ההיחלצות מהטרגדיה באה בקושי רב, והיא מורגשת כמעט כמקרית לחלוטין. אך כמובן שהמקרא פה מבקש לחרוג מהמודל הטראגי אותו הוא מציג כבר עם סיפור קין והבל. המקרא קובע שהדינמיקה המשפחתית חורגת מצדק רגשי, ולמרות זאת יש להשלים איתה. ולבסוף נשאל האם הכמעט טרגדיה משפחתית זו היתה נמנעת לו רק היה דיבור מפורש על העניין בין האחים לאב? לו האב לא היה שבוי באהבתו לרחל והיה פוקח אך מעט את עיניו העיוורות לראות מה חולל למשפחתו בלי משים?

על המחבר יואב לוי  "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".