לצאת מן המבוכה - פרשת "בשלח"

לצאת מן המבוכה - פרשת 'בשלח'

פרעה גם לאחר המכה העשירית הקשה שחטפה מצרים, מתחרט על היענותו למשה ושליחת בני ישראל לחירותם. הוא חושב את העם כמי שברח מארצו, ואין לו שום מקום לאן להגיע אליו. העם העוזב את ארץ מצרים הוא חוזה, יהיה 'נבוך' במדבר מול הים:

"וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר".

הם יעצרו שם, על הגבול הסגור של מצרים, ולא יוכלול לנוע עוד יותר כמי שנתפסו במלכודת הטבע.

למצב העם 'נבוכים' פירושים שונים: סגורים, לחוצים, משוקעים ,מטורפים בדעתם, מבולבלים, מעורבבים, תועים בלי דרך, חסרי עצה.

מבוכת העם היא המוטיבציה לפרעה מלך מצרים לגייס את כל צבאו כדי לרודפם ולתופסם.

האם צדק פרעה לגבי מבוכת העם במדבר?

מבוכת העברים

למען האמת נאמר כי תחזית פרעה התגשמה כלשונה. בני ישראל היו אכן נבוכים מאוד כשנעצרו במדבר מול ים סוף. המבוכה פה הינה היפוך תפיסת הציפייה שלהם: מציפייה לחיים חופשיים במקום חדש, הם נמצאים במצב בו הם מאויימים כקורבנות מוות בין המדבר לבין הים.

העם נלחץ ונבהל מהיעדר מוצא ופתרון, בהיותו בסמוך לים ומולו המצרים המגיעים ברכבם מן המדבר וחונים ממש לידו.

מבוכתם, המועקה, נובעת מההפתעה שהנה איום קיומי מתקרב ובא אליהם. המצרים מתכוונים להורגם, והם לא יחזירו אותם עוד למצרים.

זוהי תהיה ענישתם -על כביכול בריחתם - מוות אכזרי, ללא קבורה מסודרת, על ידי הצבא המצרי.

מול המבוכה

תגובת העם למצבם היא צעקה צינית הנובעת מחרדתם הקשה.

זוהי תלונה המופנית למשה ומאשימה אותו במצב הנורא:

"וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה: הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר

מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם?"

יש מיתה עדיפה - להיקבר במצרים, מאשר למות ללא קבר במדבר.

נדמה שהעם חייב לעבור דרך מועקת המוות הזו כדי להכיר אחר כך

טוב יותר במסע החירות בו התחיל אך זה מכבר. כדי לרשום בגופם את

חוויית החירות שתבוא בהמשך הם צריכים תחילה לעמוד מול המוות.

היציאה מהמבוכה

הפתרון למבוכה בא ממשה. הוא המעודד את העם כי הישועה תבוא

ממקום אחר. אלהים יתערב באופן סמוי: "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ

הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהֹוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם".

האוייב ייעלם כאשר יהיה סמוך מאוד לעם, במקום בו הם עברו – בים סוף. הגורל יפריד בין השניים למוות ולחיים, בהפרש זמן קצר ביותר. לעבדים המשוחררים יהיה יתרון, כי הם ינועו בקלות יתר במרחב המדברי, לעומת הצבא המצרי הכבד שיקרוס מעומס כליו. מהירות התנועה תהיה תנאי להצלה. יהיה זה המשך התנועה החפוזה אל החירות שהחלה בליל היציאה ממצרים.

מבוכת המצרים

אנו רואים שדווקא המצרים הם שנכנסו למצב של מבוכה -ממנו לא יצאו. המהומה הצבאית טכנולוגית היא שגרמה למבוכה:

" וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת ".

המחנה המצרי איננו מצליח להתקדם במדבר, כלי המלחמה אינם יכולים לחצות את החול המדברי. הצבא המצרי מכיר בכך שהוא על סף תבוסה:

וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם: " אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי יְהֹוָה נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם".

המבוכה המצרית הגדולה היא מול החולשה הלא צפויה של כלי המלחמה המצריים. זוהי עדות שזהו אולי ביטוי למכה האחת עשרה העומדת להיות מונחתת עליהם. אבל הפתרון שהם מציעים - לנוס, בא מאוחר מידי, ואינו יעיל. לא ניתן לסגת אחורה, אין להם דרך הצלה. הם נוסעים לאיטם אל מותם בתוך ים סוף. נאמר כי מבוכת בני ישראל במדבר היתה כפתיון לפרעה כדי לגרום לו לרדוף אחריהם ולקבל מכה אנושה נוספת.