'להיות איש' - 'פרשת שמות'
משה בפרשה, לאחר שגדל בבית המלוכה המצרי, יוצא אל אחיו העברים, ומגיב למציאות החברתית פוליטית הקשורה לשעבוד העברים במצרים:
"וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו". למראה הפשע של האיש המצרי, הוא אינו נשאר אדיש. אולי מעמדו אליו הוא משתייך- חצר המלוכה- מעניק לו גיבוי לפעול. משה עושה משפט לבדו באופן עצמאי ומגיב לפשע:
" ויך את האיש המצרי". בפעם נוספת למחרת, הוא ניצב בפני בעיה דומה:
" וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים". כאן מדובר בשני עברים שיש ביניהם עימות פיסי אלים. משה מתערב גם פה באופן משפטי, ונוהג כשופט בין השניים, ושואל את האשם :"וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע: לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ".
אך כנגד , מצד העברי הנשאל מובאת התנגדות להתערבותו, הוא מסרב לענות לשאלת משה, ואף מוסיף תביעת האשמה כלפי משה: "מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ". העברי אינו מכיר בזכותו של משה להתערב בקונפליקט האלים בין השניים הנצים. הוא מבקש לכאורה לדעת מי העניק למשה סמכות פורמלית להתערב במקרה הזה, וכיצד מציג משה עצמו כדיין עם אוטוריטה לחרוץ משפט. ביקורת העברי על משה מבטאת את העמדה שהתורה דוחה פה.
למשה דווקא הזכות להיות מעורב מכוח העיקרון של עשיית צדק והטוב.
למשה אין צורך בקבלת רשות מסמכות כלשהי כדי לעשות משפט, במיוחד כאשר אין שום רשות משפטית נוכחת העושה תפקיד זה. כאן באה לידי ביטוי העמדה התומכת ב'לגיטימיות הטבעית' להתערבות אקטיבית במצב של אי צדק חברתי. הלל במסכת אבות מציע: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". כאשר האנושות איננה מתנהגת באופן הראוי- אין אנשים- חובה ליטול את האחריות גם במחיר היות שונה וחריג, ולא להצטרף לזרם ה'אנשים' שאינם יודעים לפעול באופן 'אנושי'. כך גם משה, הוא משתדל ונהיה ל'איש', כמי שמגיב נוכח עוולות והעדר צדק ומשפט במציאות. משה לא מאפשר לשרירותיות החברתית והפוליטית לשלוט. הוא מעיז להיות פעיל ויוצא נגד הנורמה המקובלת של החזק הוא זה שגובר, וכנגד האדישות החברתית כלפי אי הצדק.
החברה העברית במצרים לא מקבלת את גישתו ומוערבותו של משה, יש מי שמלשינים עליו, והוא בורח ממצרים למדין.
כיום לא עולה על הדעת לאדם פרטי להתערב אקטיבית במרחב הציבורי-חברתי, ולפעול על פי עקרונות הצדק. הרשויות השונות (משטרה, כוחות הבטחון וכו') הן שאמורות לעסוק בתחום זה, אף שאין הן מצליחות לעמוד במשימה. משה מייצג את אידאל הצדק, תכונותיו הייחודיות, תביעת הצדק ועשייתו במרחב הציבורי, הן ההופכות את משה ראוי להיות מנהיג לעם.
על המחבר יואב לוי "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".
Comments