אהבת נעורים - פרשת'כי תצא'

אהבת נעורים - פרשת 'כי תצא'

הנביא ישעיהו השני מדבר בקטע מהפטרת הפרשה (פרק נד) על התקוה ועל ההבטחה לעם שיתאושש מהמשבר הקשה של הגלות והאובדן, ויחזור וישתקם מחדש בארץ. זוהי אחת מנבואות הנחמה, לאחר יום האבל תשעה באב. העם נמצא בגלות בבל, ולו רגשות אשמה וכשלון כבדים,בגללו נהרס המקדש ורוב העם שישב בישראל הוגלה בעל כורחו.הנביא בא לעודד את העם, וביכולתו לראות עתיד חדש, בו העם יחזור לכוחותיו הראשונים. הנביא מבקש לשחרר את העם מתחושות האשם הקשות שלו. לכן הוא מצייר את היחסים בין העם לבין האל באופן מטאפורי, כשני בני זוג. האישה- העם והגבר- האל התדרדרו למשבר יחסים זוגי. האשה -העם היא אהבת הנעורים של האל. הנביא מציג את דיבורו של האל- הגבר, כמי שמתבונן לאחור בדיעבד, על מה שקרה ומסביר את תגובתו לאירוע בגוף ראשון. זוהי כעין התוודות של אלהים :"בְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן עֲזַבְתִּ֑יךְ"- מדובר בכעס רגעי של האל. כעס שהופיע בהפתעה ופגע בזוגתו, אליה הוא פונה. בניסוח אחר זוהי התפרצות זעם, המובילה להסתרת פנים: "בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ ". משהו בלתי נסבל בעיני האל גרם לו להתרחק מאהובתו ולהתעלם ממנה לזמן מה. בעקבות זאת, לזמן מה העם המוזנח הוא "כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ", כך היא נראית בעיני האל. האשה איבדה את אמונה בעצמה, מרגישה מרוחקת ומדוכאת ברוחה. האל מכיר במצבה הקשה שהוא גרם לו. הוא חש שדחה דווקא את אהבת הנעורים:"וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס". הנביא מכיר כי כל זה הוא חלק מדינמיקה של חיי נישואין, והאל פה מתנצל על תגובתו המוגזמת ביחסו לאשה. לו עצמו לאל, יש תחושות אשם על התנהגותו, כיצד פגע כה קשות באשה שליוותה אותו דרך ארוכה מנעוריה. לפי הנביא לא ניתן להפריד בין שני בני הזוג, למרות חטא האשה- שלא פורט פה, ולמרות ההתנהגות הקשה והמיידית של האל הזועף. ניתן להבין שהאל מתחרט על תגובתו המחמירה, מכאן הוא נשבע שלא יגיב עוד בדרך קיצונית זאת. הוא מביט ברחמיו אל האשה - העם, כמו שהביט אל האנושות לאחר הביאו את המבול. גם פה כאז הוא נשבע שלא לפעול שוב כך: " נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ". מעתה הוא מפנה מקום לאהבתו המחודשת: "רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ יְהוָה". כך מבין העם שהסבל שנגרם לו נבע מהתפרצות זעם חריגה, ושאין הוא אשם כל כך במה שהתרחש. באופן דימוי זה על העם לתפוס כי אהבת האל לא נעלמה, ושהאל רואה את מצב העם, ומוכן לתקן בהקדם את אשר הוא גרם, כדי לבוא לידי מערכת יחסים טובה יותר אף מזו הקודמת. הנביא שמבטא מגמה זו מצליח להביא את העם להאמין מחדש בעתידו.

על המחבר יואב לוי "נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שבתוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".