'ערב רב' והחירות - חג הפסח

'

ערב רב' והחירות - חג הפסח

כאשר העם יוצא ממצרים מתלוות אליו קבוצות רבות שאינן מוגדרות במדיוק, אלה מצויינות : "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם".(שמות, יב, לח) המונח 'ערב רב' מפתיע, לכינוי זה קונוטציה שלילית.

מי הוא ה'ערב רב'?

בתרגום ליוונית מובא המונח 'אפימיקטוס' -המון מעורב. אונקלוס מתרגם: 'וְאַף נֻכרָאִין סַגִּיאִין'- ואף 'נוכרים רבים'.פילון מאלכסנדריה מציין כי אלה היו חברים לעבודה, ואלה שהיו בזיקה למשפחות המיילדות העבריות (יוספוס פלביוס מציין ב'נגד אפיון' כי היו ביניהם גם מצורעים).

יש מפרשים כי ה'ערב רב' הורכב ממשפחות של נשים נוספות. רש"י כותב: 'תערובת אומות של גרים', ואברהם אבן עזרא מפרש "הם האנשים שנתערבו עמהם משאר האומות, כמו המצרים וזולתם".משני מקורות נוספים במקרא ניתן להבין כי מדובר ב'גרים'. בספר דברים מובא תיאור העם והנלווים לו: 'טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ'(כט, י) ובאופן דומה כך בספר יהושע: "לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל... וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם"(ח' לה). במדרש 'מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי' לומדים "שעלו מהן גרים ...ועבדים".

באופן מתמיה למדי, לפי מדרש 'מכילתא דרבי ישמעאל' מספרו של ה'ערב רב' גדול ביותר ודמיוני למדי.

לפי רבי ישמעאל הם היו מיליון ומאתיים אלף: "וגם ערב רב" - 'מאה ועשרים רבוא' . רבי עקיבא כופל את המספר ואומר: 'מאתים וארבעים רבוא'. לבסוף ר' נתן משלש את המספר ואומר: 'שלש מאות וששים רבוא'. מספרים מופקעים אלה מבקשים להדגיש ולהצביע על ההשפעה האדירה של העם היוצא ממצרים על סביבתו. אירוע יציאת העם גרם לתגובות משנה רבות, והביא ליציאה המונית נוספת של קבוצות אתניות שונות. ה'ערב רב' שמקורו מגוון חיו במצרים, וניצלו את ההזדמנות הייחודית של יציאת בני ישראל ממצרים כדי להתלוות אליהם. ה'ערב הרב' נאחז בגורל ישראל, ומנצל אף הוא את חולשת המצרים. חלקם אף הם היו משועבדים למצרים. תופעת הצטרפות זו היא אירוע 'הסטורי -טבעי'.אלה הלכו במדבר יחד עם ישראל עד לארץ כנען. קשה לדעת כיצד הבחינו בין השניים (לבוש או סימנים אחרים?).

קליטת ה'ערב רב'

כיצד המקרא מבקש אם כך להתייחס ל'ערב רב': האם הם מהווים סכנה או פוטנציאל עתידי? היש לקבל ולקלוט, להקיא או להרחיק אותם? למעשה, אין מקיאים ואין מרחיקים אותם, אלא המקרא תובע מהעם להכילם. יש לקבלם למרות זרותם, והם יכללו כנספח לפרוייקט השיחרור הלאומי. למרות הצטרפותם בהפתעה לעם ישראל רק ברגעי השיחרור של העם, הם מתקבלים ברצון על ידי העם.

מעמד ביניים

מעמדו של ה'ערב רב' הוא כמעמד ביניים. הם אינם ב'פנים' כמי שמשתייכים לעם ישראל, אך הם גם אינם לגמרי בחוץ, כמי שאין להם שום זיקה לעם. הם מצויים באופן ייחודי במצב שהוא 'בין לבין', כמי שמהווים ישות נספחת לעם.

אכן ה'ערב רב' אינו יכול להצטרף לסעודת הפסח, כי 'כל בן נכר לא יאכל בו'. זאת מאחר שבזמן תהליך השיחרור הוא לא היה שותף אקטיבי בבחירה לצאת ממצרים. רק לאחר שיקבל על עצמו כמה מחוקי העם, יוכל להשתלב בתוכו.

נעיר כי יצחק אברבנאל (מאה 16) מרחיב את יריעת ההגדרה, ומבחין בקטגוריות שונות ב'ערב רב', שלדעתו מקורו במצרים.עבורו חלק מהקבוצות ישמור על זהותו האחרת, וחלק אף יתגייר ויצטרף לעם ישראל : 'מהם כאוהבים, ומהם שבאו להתגייר, ומהם שבאו להתישב בתוכם כמו שהיו בארץ גושן, ומהם נשכרים לעבוד עבודתם'.כך ישראל הצליח 'למשוך' איתו את ה'ערב הרב'.

בשולי דברינו נביא פירוש ייחודי -הסותר את המקרא- של אברהם סבע שחי בספרד בתקופת האנקוויזציה, ולאחר מכן עבר לפורטוגל כאשר שני בניו נחטפו והוטבלו לנצרות. בחיבורו 'צרור המור' על ספר שמות, הוא מפרש 'ערב רב' כמתייחס על קבוצה בתוך העם: "זה רמז לפושעי ישראל שהם מלאים מצות כרימון". סבע כנראה מתייחס כאן לאנוסים בתקופתו אותו הכיר.

שיבת ציון והבדלת הערב

מגמה אחרת מזו שציינו לעיל מצויה בספר נחמיה. בחיבורו מתאר נחמיה את השיבה לציון מגלות בבל, ואת ההתבססות מחדש של העולים לארץ.

עימות קשה נוצר בין השבים לבין אלה שנותרו בארץ וחברו לנחשבים כ'ערב' - מי שלא שייך לעם ישראל. נחמיה מנהיג השבים מצווה להפריד ולהבדיל בין העם לבין שאר קבוצות הלאומים: "וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת הַתּוֹרָה וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב מִיִּשְׂרָאֵל"(יג,ג). נחמיה דוחה כל אפשרות לגישור או קרבה בין ישראל לבין ה'ערב' בניגוד למתואר בספר שמות ובספר דברים.

צבת בצבת עשויה?

כך בפסח חג גיבוש הזהות של העם לאחר 'לידתו', נאלץ העם כבר מתחילת דרכו להיפתח למערכת יחסים עם ה'אחר' המתלווה אליו. חירות העם מביאה בהכרח לחירות האחר- 'ערב רב' - מן העבדות לסוגיה השונים. מהלך פרטי ואוטוקרטי של העם איננו אפשרי.המקרא פותח את הדלת להצטרפות עמים וחברות שונים לעם ישראל. יציאת העם ממצרים מבטאת לפיכך את עיקרון החירות הכללית.מעבר למחויבות העם לעצמו, חלה עליו משימה נוספת, ללוות את ה'ערב רב' בדרכו (אף על פי שבעייה חמורה עלולה להיווצר כאשר יזהו את ה'ערב רב' עם ה'אספסוף'). בני ישראל אינם יכולים להיות אדישים או פאסיביים כלפי אלה להם מרכיבי זהות שונים והמתלווים אליהם. הקטע על ה'ערב רב' מצביע על כך שלעם אחריות נוספת כפועל יוצא של גלי ההדף של האירוע ההסטורי המכונן שלו. אין הוא יכול להתעלם מהנסיבות ההסטוריות, אלא להיפך, עליו לעשות אותן לאתגרים חדשים עבורו, כך הוא יכול להשפיע את טובתו על העולם.

על המחבר יואב לוי

"נולדתי בירושלים, למדתי מדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובמכון שכטר

בירושלים.אני גר בפריס, מלמד טקסטים מקראיים וחזל"ים, ומתרגם מתחומים שונים מצרפתית לעברית, בבלוג הנכתב על 'פרשת השבוע' אני רואה במקרא כמבטא מספר בחינות רב, ביניהם מחשבה פילוסופית, פוליטית-חברתית ופסיכואנליטית. באמצעות, בין היתר, ניתוח המבנה הספרותי של הסיפור והטקסט המקראי, ובקריאה שאינה מוותרת על ההקשר ההסטורי שב

תוכו נולדה יצירה זו, אני מבקש להציג היבטים אלה. ענייני במיוחד הוא בחשיפת הזיקות האפשריות בין הפילוסופיה המקראית לבין הפסיכואנליזה וקליפה הגסה ודקה המלבישות ומכסות על בחינת נקודת פנימית הלב".